החלטה בתיק ב"ש 5944/08

בעניין המשיב מס' 2

בפני בקשה להחזקת המשיבים במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"ו - 1996 [להלן: "החוק"].

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, ולגבי המשיב מס' 1 - מיוחסות שתי עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק.

ב"כ המשיבים הודה בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, לגבי שני המשיבים, בשלב זה לא הוצגה חלופת מעצר בעניינו של המשיב מס' 1 - מכאן שהחלטה זו מתמקדת רק בעניינו של המשיב מס' 2 (שייקרא להלן: "המשיב").

אומנם בנסיבות העניין קמה לכאורה עילת מעצר נגד המשיב ואולם על פי הקבוע בסעיף 21 (ב) לחוק עדיין מוטלת על ביהמ"ש החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחרותו של המשיב פחותה.

לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיב ועברו.

זאת ועוד "הבסיס לחלופת מעצר טמון ביכולתו של ביהמ"ש לתת בנאשם אמון" (בש"פ 8123/99 נשאד נ. מ"י, לא פורסם).

מכל האמור עולה כי  השאלות שעניינן בחינת חלופת מעצר "מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות - שהן שתי פניה של שאלה אחת - האם הנאשם מסוכן והאם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, שהנסיון להשיב עליה הוא, בעצם, נסיון לצפות מראש את התנהגותו של אדם... בבואו להשיב על שאלות אלו על בית המשפט למצוא נקודות משען בטוחות ככל האפשר שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו בפניו בשלב זה. הראשונה - המעשה, השניה - העושה. דהיינו, עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמם שהנאשם עלול לחזור על המעשה... עליו לבדוק אם מעידה אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, על כך שהוא עלול לחזור על המעשה". (ראה בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ. מ"י, טרם פורסם).

ב"כ המשיב הציע שהמשיב יחזור לשטחי הרשות, יפקיד סכומי כסף במזומן, וכן הציע שתי ערבויות צד ג', בדמות ארוסתו ואימה, שהינן תושבות ישראל. עוד טען ב"כ המשיב כי המשיב מתעתד להינשא לארוסתו, בעוד כ- 10 ימים.

ב"כ המבקשת התנגד לבקשה לשחרורו של המשיב, הן לאור החשש כי המשיב ימלט מן הדין, והן מאחר ובעברו של המשיב עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, וכן הרשעה בשוד מזויין ובגניבה ונידון ל - 20 חודשי מאסר בפועל, מהם חודשיים מאסר על תנאי, שאינו בר הפעלה.

לענין מסוכנותו של המשיב, הרי שמעבר לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום שבפני, למשיב עבר פלילי קודם ובעברו הורשע כאמור בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, שוד מזויין וגניבה, כאשר בגין עבירה זו ריצה מאסר בפועל.  נראה שלא היה בהרשעותיו הקודמות - כדי למנוע מבעדו לשוב ולהיכנס לתחומי מדינת ישראל ללא אישור.

אין להקל ראש בסיכון הנובע מאופיין של העבירות המיוחסות למשיב המצביעות על מסוכנות לכאורית, וכמו כן לא ניתן להתעלם מעברו הפלילי של המשיב ונראה כי בנסיבות הענין עילת המעצר העיקרית היא בשל החשש של המלטות מן הדין.

בב"ש 20032/05 (מחוזי - באר שבע), דחתה כב' השופטת ר. ברקאי (פורסם באתר - נבו) ערר שהוגש לה על החלטת הנשיא, כב' השופט משה מכליס, אשר נמנע מבדיקת חלופת המעצר וקבע שאין מקום להורות על שחרורם של תושבי השטחים, אשר אין בידיהם היתר שהייה בישראל משום שאין ביכולתו של בית משפט ליתן רשיון שהייה למי שאינו מותר שהייה בישראל, אפילו אם מדובר בחלופת מעצר.

במסגרת ההחלטה ציינה כב' השופטת ברקאי:-

"יש להבחין בין מצב בו מיוחסת עבירה של כניסה לתחומי מדינת ישראל שלא כדין של תושב השטחים כעבירה יחידה אל מול נסיבות של כניסה שלא כדין לתחומי מדינת ישראל שאליה נלוות עבירות נוספות, כבמקרה שלנו המלמדות על מסוכנות . . . יש להניח כי אדם שכזה, באם ישוחרר, יעשה כל שלעיל ידו  כדי להימלט מן הדין שכן המרמה והזיוף הנם בבחינת דרך חייו...

בנסיבות אלו, גם אם שגה בית משפט קמא כאשר דחה את חלופת המעצר מן הטעם כי אין ביכולתו של בית משפט  לתת לגיטימציה לשהייה בלתי חוקית בדרך של שחרור תושב שטחים לחלופת מעצר בישראל, הרי שמן הטעם האחר, והוא מסוכנותו של העורר והחשש להימלטות מן הדין יש לדחות את הערר. בגישה זו נקט בית המשפט העליון בבש"פ 2739/02 צבאח נ' מדינת ישראל שם קובעת כב' השופטת פרוקצ'יה כי בעיתות חירום ביטחוני, מסוג זה בו אנו שרויים עתה, מופעל שיקול הדעת בהליך המעצר תוך מתן הדגשה גוברת למימד האינטרס הציבורי ביחס למימד האינדיבידואלי של הנאשם. החשש להתחמקות מן הדין באופן המסכל הליך שיפוטי תקין, הינו חשש ממשי כשמצויים אנו בעיתות מלחמה אל מול תושבי הרשות הפלסטינית. במצב שכזה משקלו של החשש להימלטות מן הדין, במערך כל השיקולים הנבחנים בהליך המעצר, גובר על השיקולים האחרים. . .".

[ערר על החלטה זו שהוגש לבית המשפט העליון נדחה ע"י כב' השופטת בייניש בבש"פ 1308/05  - איאד עביד נ' מדינת ישראל . תק-על 2005 (1), 2820 ,עמ' 2821].

בנוסף לאמור לעיל, יש לקחת בחשבון העובדה שהערבים המוצעים מתגוררים בתחומי מדינת ישראל, כאשר המשיב, אם ישוחרר, יחזור לתחומי השטחים. בנסיבות אלה, ספק אם יש בכוחם של הערבים לגרום להתייצבותו של המשיב למשפטו, שכן הריחוק הגיאוגרפי בין המשיב לערבים - יקשה על הערבים לגרום להתייצבותו של המשיב למשפט.

כאמור, בענייננו מצאתי שהפיתוי להמלט מן הדין הנו גדול מאוד, זאת מאחר ולאור טיעוני המשיב כי הוא עומד להינשא בקרוב, וזאת לאור הרשעותיו הקודמות, והפחד מאימת הדין.